הרופא,החולה וגם האדם השלישי. 

חוק זכויות החולה, אשר הייתי קורא לו MAGNA CARTA נכתב ונחתם די מזמן,וכל המעונין לעיין בו,ייכנס לאינטרנט וימצא  אותו. אבל בצניעות רבה אומר, כי הוא מעורר בי מחשבות ותמיהות מסויימות ליישום מושכל במצבים מיוחדים.

אנסה בקיצור נמרץ להעלות את העיקריים אשר מטרידים אותי במיוחד. וזה לא חדש.

תהליך קבלת ההחלטות בשטח הרפואה הוא מורכב ובלית -ברירה ,במצבים מסויימים אינו ממלא את הכתוב והנידרש בחוק זכויות החולה.

 וכאן נכנס לתמונה מי שאקרא לו ,האדם השלישי.

מעסיקים מומחים בעלי הכשרה בסיסית ברפואה והכשרה נוספת בתחום הערכי,כמו פילוסופיה,דת, משפטים וכדומה. ואלו אמורים להתערב ולקבוע מסמרות ולהיות השופטים איך לטפל בחולים.ופסיקתם של אלו, בלא מעט מקרים, עומדת בסתירה מוחלטת לפרקטיקה הרפואית המיטבית. אביא דוגמא מאד קיצונית לסוגיה הזו. מה מכשיר למשל פילוסוף רפואי לקבוע שילדה בת 15 מספיק מבוגרת כדי להכריע בעצמה על המשך חייה?

הנה מספר דוגמאות ,המדגישות את הדילמות ביחסים בין רופא לחולה.:

איך לנהוג בחולה אלים המסכן את הצוות הרפואי ואת החולים האחרים מסביב?הלהפסיק לטפל בו?

האם לחולה יש את הזכות המלאה וזו גם חובת הרופא,לקבלת מידע רפואי מלא או שמידע זה עלול לגרום לו נזק נפשי וגופני?

האם הרופא המטפל חייב להיות נאמן בראש וראשונה לחולה או שהוא נציג הגוף אשר משלם את משכורתו?

האם בשעה של מחלוקת, החולה יכול לכפות את רצונו על הרופא בסיועה של "רשות שיפוטית"השומרת על זכויות החולים קרי "האדם השלישי?

האם חולה שיש לו ריבונות ואוטונומיה מלאה על גופו ,יהיה גם הפוסק האחרון בכל מה שנוגע לבדיקות,תרופות, טיפולים וניתוחים?

האם הרופא המטפל בחולה יש לו את הסמכות,שלא להתיחס לדרישות החולה ולמען שלמות גוף החולה רשאי יהיה להחליט מבלי להתייעץ עם החולה ולקבל הסכמתו בכל ענין וענין?

ויש עוד הרבה שאלות פתוחות הקשורות לאוטונומיה או פגיעה באוטונומיה של החולה אשר בסיסן הוא ערכי וסופן להסתיים בבתי משפט תחת כותרת של תקיפה, עוולה ורשלנות רפואית.

וזה מה שמבדיל,על קצה המזלג,את מקצוע הרפואה משאר המקצועות.